ליברטי - שירשור... לא כמו ההוא. [;

אייזק - "מה שתגידי." אני מתגרה.

איימי - אני שולחת בו מבט מעוצבן. ״אני לא היפית!״

אייזק - "אוקיי." אני אומר בקול מתגרה עוד יותר

איימי - מרוב עצבים אני מתקרבת ותופסת לו בצווארון החולצה. ״מה לעזאזל אתה רוצה ממני?״

אייזק - אני נושך את השפה. "למה את לא עם המשפחה שלך?" אני שואל לבסוף.

איימי - אני עוזבת את הצווארון שלו בכעס. ״כאילו שאכפת לך.״

אייזק - "למה כולם חושבים שלא אכפת לי?" אני שואל.

איימי - אני בוהה בו. ״כי אתה מנתק את עצמך מהעולם כולו, לא מדבר עם אף אחד ושונא כשמתקרבים אלייך?״

אייזק - "לא נשמע לי פסול במיוחד. בעיקר כשכולם פה עם עבר פלילי." אני אומר, זאת הדרך הטובה שלי לצאת מהבוץ

איימי - ״כולם כולל אותך.״ אני מרימה גבה.

אייזק - "אוקיי"

איימי - אני נושפת בעצבנות. ״ולמה ההורים שלך לא כאן?״

אייזק - "אבא שלי עשוי להיות במקסיקו או הוואי או מת באיזו פינת רחוב. אין לי מושג איפה הוא. הוא הלך בפעם האחרונה לפני שמונה חודשים ועדיין לא חזר עד כמה שידוע לי. אמא שלי... היא עסוקה מידי בשביל לבוא לבקר. לא ממש אכפת לי."

איימי - בפעם הראשונה מתחילת השיחה אני מרגישה אשמה. ״אני מצטערת..״

אייזק - "אין צורך."

איימי - ״אוקיי.. רוצה להיכנס איתי פנימה? הגשם מתחזק.״

אייזק - אני מושך בכתפיי ואנחנו הולכים פנימה

איימי - כשאנחנו נכנסים פנימה, אני מורידה את הסוויטשירט שלי וסוחטת אותו מהמים בחוץ.

אייזק - אני מנער את ראשי

איימי - ״היי!״ אני קוראת. ״אכפת לך?״

אייזק - "סליחה?"

איימי - ״אתה מעיף עליי מים.״ אני רוטנת.

אייזק - אני רוטן לעצמי. "איפה המשפחה שלך? בכל אופן. למה את יושבת בדד?"

איימי - ״הם לא יכלו לבוא השבוע. מה עם שלך?״

היא שאלה אותו כבר

אייזק - "אח שלי לא הגיע."