ליברטי - שירשור... לא כמו ההוא. [;

אייזק - אני לא מסתובב

איימי - הבחור, כריס מסתבר, מסתובב. הוא נעצר במקום ומנופף לבנג׳י. אני מרגישה מובכת קצת מהעובדה שבנג׳י סוחב אותי על הכתף שלו, אבל זוקפת את סנטרי בגאון. ״היי כריס.״ אומר בנג׳י. ״תכיר, אמיליה.״ אני חובטת בגבו. ״איימי.״ הוא אומר בטון מתנצל. כריס צוחק, קולו רועד קלות. ״נעים להכיר, איימי. אגב, יש לך אחוריים נהדרים.״ אני יורדת לרצפה, נעמדת מולו ובוחנת אותו. ״הבחור שיכור.״ אני מכריזה.

תהיי כריס

כריס - "לא אני לא." אני אומר בנינוחות. "הבחור צריך לדבר עם אייזק?"
"האוטיסט?" בנג'מין שואל.
"משהו כזה."

איימי - ״הבחור משוחרר.״ אני מודיעה לו.

כריסטופר - אני מצליח אחרי חמישה צעדים לצמצם את הפער ביני לבין אייזק.

איימי - ״טוב, אני רעבה. אתה בא או לא?״ אני שואלת ומתחילה ללכת. ״בא, בא.״ בנג׳י אומר.

אייזק - "היי אייזק." כריסטופר אומר

איימי - אנחנו הולכים לחדר האוכל, חולפים בדרכנו על פניי הבחור והבחור שהבחור הראשון קרא לו.

אייזק - "אתה לא תדבר על זה נכון? זאת אומרת... אממ" כריסטופר מגמגם.
"ממש לא מעניין אותי היחסים שלך עם דניאל." אני אומר.
"אה.. טוב אההה..."
"כריסטופר," אני עוצר אותו. "ראית פעם זונה אמיתית?" אני שואל.

איימי - אנחנו נכנסים לחדר אוכל בדיוק בזמן ומתיישבים בשולחן היחיד שבו יש מקום לשנינו. ליד החדשה שהפילה עליי מזוודה.

אייזק - "מה?" כריסטופר מצליח לשאול. "אני כן." אני אומר. "ומה שקרה בחדר השינה לא מעניין אותי" אני אומר.

איימי - ״היי איימי.״ היא אומרת בשמחה. אני רוטנת בתגובה, אבל בנג׳י תוקע בי מרפק. אני מפיקה חיוך לא מאולץ ומסתכלת עליה. ״היי אלסה.״

אלסה - "אז ככה זה כל יום?" אני דואלת

איימי - ״אם ב״ככה״ את מתכוונת ללו״ז ממש צפוף ופחות או יותר שעתיים חופשיות ביום, אם מחשיבים את כל ההפסקות ביחד, אז כן.״ אני עונה.

אלסה - "הבנתי אותך." אני אומרת

איימי - ״את עוד תתרגלי.״

אלסה - אני מושכת בכתפיי.

איימי - ״אז למה את פה?״ שואל בנג׳י בחיוך ידידותי.

אלסה - "אני ילדה רעה." אני מחייכת.

איימי - אני מגחכת. ״את לא נראית כזאת.״

אלסה - "כל אחד וסודותיו." אני מחייכת. אני מביטה על זוג נערים בקצה השני של החדר, הם יושבים זה מול זה אבל לא מדברים או מראים כל סיבה להתעניינות.

איימי - מבטי נודד בכיוון מבטה של אלסה. ״על מה את מסתכלת?״ אני שואלת. היא מצביעה על אחד השולחנות. ״מי אלה?״

אלסה - אני מרימה גבות ומחכה לתשובה. "החתיך הג'ינג'י זה כריסטופר. אבל אני לא ממליצה לך להתעסק איתו. את תסתבכי עם האקסית שלו." איימי אומרת. "שהיא...?" אני שואלת. איימי מצביעה על נערה עם גולגול מהקצה השני של החדר, היא סורקת את החדר בעיניים גדולות ונתקעת על הנער הג'ינג'י. "אפריל מלפין. היא חודשיים לפניו אבל הם כנראה היו זוג עוד מלפני כן. היו בהפסקה כי היא עברה דירה או משהו, לונקובר. אבל המזל העיר להם פנים ושניהם עבריינים קטנים והגיעו לכאן. כאלה דביקים לא ראיתי כבר הרבה זמן. הם נפרדו לפני חודש וחצי. אני מניחה שזה היה קשה רציני כי אפריל התחרפנה לגמרי. אל תשאלי." איימי מספרת. "היא קצת מטורפת. וגם הוא כנראה מספיק מטורף אם הוא היה איתה." היא ממשיכה. "לפעמים נעשים מטורפים כשאוהבים..." אני אומרת בשקט, איימי נועצת בי מבט - "בכל אופן לא הייתי מתעסקת איתו. איך אומרים? תתעסקי עם כריס ויהיה לך עסק איתה." היא ממשיכה. אנחנו שותקות לרגע ואני נזכרת שאיימי לא סיפרה לי על הנער השני, הוא נראה יותר קטן מכריסטופר. "מה עם השני?" אני שואלת. "הא?" איימי שואלת, דעתה מוסחת. "מי זה השני?" אני שואלת. "הו. איתו אל תתעסקי בכלל." היא עונה.
"למה? גם לו יש אקסית מטורפת?" אני מחייכת בלעג.
"לא..." איימי אומרת באיטיות, "הוא אוטיסט."
"את צינית?"
"לא.. לא ממש... הוא בקושי מגיב למה שקורה סביבו ולא הראה שום נכונות לזה. זה נקרא אוטיזם."
"לא... זה סוג של חרדה. הוא קטן, נמצא במוסד סגור, הוא לא יודע איך להגיב לדברים."
"את פסיכולוגית במקרה?"
"לא. אבל..."
"אז אל תעשי פה פסיכואנליזה לילדים."
"אז אל תעשי אבחונים גם את."
"שאלת, קיבלת תשובה. אם את רוצה תשובה אובייקטיבית תבדקי תיקים אישיים."
אני נאנחת בעצבנות.

איימי - ״אבל לא אמרת לי איך קוראים לו.״ אומרת אלסה.
״אייזק.״ אני עונה בלי לשים לב יותר מדי.
״אולי נקרא להם לפה?״ שואלת אלסה. אני פולטת נחרה בביטול.
״למה לא? זה נשמע לי רעיון מעולה.״ אומר בנג׳י היותר-מדי-חברותי בעליזות.
״בנג׳-״ אני לא מספיקה לסיים והוא כבר נעמד ומנופף לכיוונם. ״כריס! כרייייס!! בואו לפה!״ הוא מצביע בהתלהבות. אני קוברת את פניי בין ידי. בנג׳י מסתכל עליי וצוחק, מתיישב לידי ומניח את ידו על גבי. ״תירגעי, דיכאון. לא יהרוג אותך לפגוש אנשים חדשים.״

אלסה - אני שומעת את איימי ממלמלת - "לך תדע על מה האוטיסט יושב פה..." לפני שכריס מתיישב ליד השולחן. אייזק בוחן אותנו ומתיישב גם הוא.